מאמר

fillingForm
אריאל וייס

|

כיצד להרשם לאתר בלי לאבד את השפיות?

אחד הדברים המתסכלים ביותר הוא לצפות באחרים, נניח בני משפחה שאינם מהתחום, מנסים לבצע פעולות פשוטות כמו למשל להירשם לאתר. כמה זה כבר יכול להיות קשה? להירשם? תוסיפו לזה את האפשרות לרישום וכניסה לאתרים באמצעות רשתות חברתיות כמו פייסבוק או טוויטר וזה באמת נראה כמו משחק ילדים.  

 

אבל הנה מגיעה התפנית בעלילה. בשנים האחרונות יצא לי לתכנן מסכים של רישום ולוגין ואני חייב לציין שזה אף פעם לא פשוט כמו שזה נראה. לפחות לצוות שמאחורי הקלעים. אחוזי הנטישה במסכים הללו מעידים שגם ליוזרים זה עשוי להיות מבלבל. לעיתים אנשי חויית משתמש נוטים גם להתייחס לרישום כתהליך שאפשר  לדחות לסוף וזה עשוי להוביל להפתעות לא נעימות. בפוסט הנוכחי אני רוצה לשתף ארבע נקודות כואבות שעשויות לעשות לכם את החיים מעט קלים יותר. 

 

בשביל מה יש רישום? 

 

זה יישמע טרוויאלי אבל תתפלאו כמה המחשבה על אחד מחוויות הלקוח החשובות ביותר היא אמורפית. אמירות כמו ״חשוב שיהיה לנו מאגר מידע על היוזרים״, או ״צריך רישום כי בכל אתר יש״ לא יספיקו. הם גם יובילו לחוייה גרועה, לעבודה כפולה שלכם, של המעצבים ושל צוותי הפיתוח. הפיתרון שלי הוא להתעקש על היסודות – להבין ולנסח בבהירות את היעדים העסקיים המדוייקים של המסכים וה-Flow שאתם נדרשים לתכנן. האם המודל העסקי מבוסס בעיקרו על משלוח e-mail  והרישום נועד להשיג Leads (עם e-mail מהימן)? האם החברה מעבירה לקוחות פוטנציאלים למוקד טלפוני (כמו למשל רוב חברות התקשורת בארץ)? אם כך הרי ש״חויית״ הרישום צריכה לעסוק בליקוט מספרי טלפון  אמיתיים. לאחר שביררתם לעצמכם מהן מטרות הרישום כדאי לעבור ולהציגן בקרב בעלי העניין בחברה: צוותי הפיתוח, אנשי מסדי הנתונים וצוות השיווק. זה יחסוך לכם את ה״חוייה״ לגלות, רגע לפני שהפרויקט בפדרודאקשן, שצריך לתכנן flow מיוחדים ומשפטים כמו ״רגע, לא דיברו איתכם על הרגולציה בגרמניה?״ 

 

ליטל ביג דיטלייס  

 

רובנו (בעצם כולנו) שונאים טפסים. ארוכים או קצרים. רישום לאתר שהוא בעצם מילוי טופס אינו חריג. מעצב חויית המשתמש נדרש להילחם בנטייה האוניברסלית הזו כדי להביא ללחיצה על כפתור הנקסט. לכן, אחרי שכבר הבנתם מהם היעדים זה הזמן לצלול לפרטים הקטנים. שיוף של כל מרכיב ומרכיב בטופס יבטיח חוייה חלקה ככל הניתן ואחוזי המרה גבוהים. 

 

gloabl

 

מה הם אותם פרטים קטנים? בוא ניקח לדוגמה את נושא מספר הטלפון. נניח לשנייה שזה חייב להיות חלק מהרישום כי מדובר בגיוס לידים (Leads). בשדה הטלפון יש לוודא (במקרה של נרשמים מהעולם) שהמערכת יודעת לזהות את המיקום של הנרשם (כדי לחסוך זמן באיתור קידומות בינלאומיות). מצד שני, על מנת למנוע טעויות יש לאפשר ליוזרים בחירת קידומת – לרוב על ידי בחירת מדינה. כך נוצרו לנו עוד שדות (שצריכים להחליט היכן ממקמים אותם). וזו רק ההתחלה – נניח באמת שהיוזרים רוצים/צריכים לבחור מדינה (שקובעת כמובן את הקידומת הבין לאומית) באיזה פקד נבחר? דרופדאון זה נהדר. אבל למי יש כוח להתחיל לסרוק רשימה של יותר מ-240 מדינות (תתפלאו כמה מעט משתמשים יודעים שאפשר לנסות להקיש במקלדת את האות הראשונה של המדינה). פיתרון אחד הוא מה שעושה גוגל ברישום שלה: לייצר רשימה המורכבת מדגל המדינה, שמה בשפת הדף ובשפה הרשמית של אותה מדינה והקידומת ולהפוך כך את החיפוש מחיפוש טקסטואלי לחיפוש ויזואלי. אפשרות אחרת היא להשתמש בטריק אחר (שמוכר לנו מהחיפוש בגוגל) ולבסס את החיפוש על Auto Complete חכם כמו שמופיע כאן, אבל אז אנחנו מניחים שהיוזר מקליד. קיצור דרך אחר הוא להשתמש בדרופדאון רגיל אבל לדאוג שחמשת המדינות (או הערים במקרים אחרים) מהם מגיעים רוב היוזרים יהיו בתחילת הרשימה ללא קשר למיקום שלהם באלף-בית. אגב, אם יש דרישה לרישום בנייד כל הדרישות הללו פחות רלוונטיות כי אפשר לוודא את מספר הטלפון בדרכים אחרות (ולנו יש Flow חדש לעבוד עליו). 

 

נמשיך רגע לשדה עצמו: כדאי לוודא שאנשי ה-Front-End דואגים להגביל את האפשרות להכניס סתם שורה של מספרים (אנחנו לא רוצים 55555555 כמספר)  ומצד שני מיישמים הגדרה רחבה מספיק של ה-regular expression בשדה כדי למנוע תסכול מצד המשתמשים. ועוד לא דיברנו שצריך לבדוק (וזה קרה לי באמת) אם צריך לפצל את השדות (לקדומת ולשתי שדות מספר) כדי להתאים את מבנה המספר לאופן בו הוא מוצג במערכות אחרות כמו ה-CRM שהחברה השקיעה בו מיליונים.  בקיצור, אין ספור פרטים קטנים. 

 

יש לזה גם משמעות לגבי אופי תהליך העבודה. זה לא תהליך שאפשר לבצע בשלט רחוק. אם אתם לא מעצבים בעצמכם אז כדאי להיות ליד המעצבים כשהם עוברים ל-High Fidelity. זה נכון גם לגבי שיחה נוקבת עם מנהל התוכן או הקופירייטר בשעה שהם כותבים את הודעות השגיאה והעזרה.  

 

סושייאל לא תמיד עובד

 

socialLogin

 

לכאורה כל הכאב ראש שאני מדבר עליו נפתר בשנים האחרונות: יש לנו הרי פייסבוק לוגין! הניסיון מלמד שלא תמיד זה עובד: שירות הניוזלטר מיילצימפ’ (MailChimp) הוסיף במאי 2012 Social Login לדף הכניסה שלו.  ההגיון היה פשוט: לצמצם את הכשלונות בכניסה לאתר. ובאמת בחודשים אחרי השינוי ירד מספר הכשלונות ברישום ב-66%. אבל אז המנכ”ל החליט שזהכפתורים מציקים לו ורמז שכדאי להורידם. בנסיון להילחם בהחלטה החליט מנהל צוות ה-UX לבדוק את המספרים. הממצאים היו מפתיעים: רק 3.4% מהמשתמשים בכלל השתמשו בסושייאל לוגין. מה שהוביל את הירידה היה מכלול של שינויים קטנים באתר (בעיקרון שינוי בהודעות השגיאה). במילים אחרות לא תמיד סושייאל לוגין הוא פתרון קסם או נכון. זה תלוי בסוג השירות והרישום. כך למשל, שירותים ואתרים עסקיים הזקוקים לפרטים רבים ויחודיים (כמו מספר טלפון) כדי לעמוד בתוכנית העסקית שלהם יצטרכו בשלב הרישום לבקש עוד מידע מעבר למה שניתן מפייסבוק. ומה קורה אם רוצים לאפשר לחשבונות קיימים להיכנס באמצעות פייסבוק? או לייצר חשבונות עצמאיים של האתר עצמו על בסיס חשבונות שנוצרו באמצעות פייסבוק? מפיתרון קסמים זה יכול להוריד את יחס ההמרה ולהפוך למפלצת של מסכים. 

 

אתם לא לבד

 

אז איך מתגברים על כל האתגרים הללו? ראשית בגלל החשיבות של התהליך קל יחסית לקבל תשומת לב מהלקוח או מצוותים אחרים בחברה ולעבוד איתם על האתגרים. בנוסף הרשת מלאה בדוגמאות, עצות, תבניות וברשימות ספרים ממולצים המנתחים את נושא הטפסים מכל הצדדים. אני אישית אוהב להשתמש בפרזנטציה הזו,  אמנם מעט עתיקה (2010) אבל מכילה 160 שקופיות הבוחנות באמצעות אייטראקינג כל היבט אפשרי של טפסי רישום (השוואה למשל בין תזוזתות העיניים אם התוייות נמצאות מעל או מתחת לשדות הרישום). מעבר לכך אני נוהג לשוב ולקרוא את המאמר הזה של Smashing Magazine בנושא. למטיבי הלכת הייתי מנסה לקרוא את ספרו של לוק ורבלוסקי (Luke Wroblewski), אמנם מ-2008 אבל כתוב בהיר ונוח. וכמובן לא לשכוח להציץ בדפוסי עיצוב ובפוסט המעניין בנושא שפירסם יאיר גולן ממש כאן.

אולי יעניין אותך גם: