מאמר

stupid2
רוני פיאלקוב

|

המשתמש אינו טיפש

אתה אינך המשתמש. אבל אולי אתם לא כל כך שונים בסופו של דבר..

הכלל הבסיסי ביותר באיפיון חווית משתמש הוא שאתה אינך המשתמש. לך כמפתח, המעצב, היזם, איש העסקים או כל גורם אחר המעורב במוצר, יש זווית ראיה אחרת לנושא, ידע מוקדם ותפיסה שונה לגבי המוצר. אתה גם לא בהכרח נמנה על קהל היעד, בין אם אתה ממין אחר, דובר שפה אחרת, מתגורר במקום אחר או שלל סיבות אפשריות שונות. נדמה שמדובר בעניין מובן מאליו, אך למעשה הבנה זו מהווה מכשול גדול מאד, ואת השינוי המשמעותי ביותר בתפיסה ביצירת ממשק משתמש.

אך יש גם צד שני למטבע.

זה שאתה לא המשתמש, לא אומר שהמשתמש הוא בהיכרח ההיפך ממך. 

 

המשתמש מככב בשיחות המסדרון

תחום חוויית המשתמש הפך לאחרונה מנושא שגם העוסקים בו עצמם לא כל כך ידעו שהוא קיים, לדיבור החם של הרגע. בסטארטאפים הקטנים ביותר ובחברות הענק, אם לשפוט על פי מספר הפעמים שהמילה “המשתמש” עולה בשיחות במסדרונות ומשרדי כל העוסקים בתחום, כוווו-לם יודעים ומבינים חוויית משתמש. מדובר כמובן, בהתפתחות חיובית ומבורכת. התחום הגיע לאור הזרקורים, והעיסוק בו יביא בהכרח שיפור משמעותי בחוויות שמצפות לכולנו. אבל הדרך לשם לא כל כך פשוטה, ובין לדעת להזכיר את המשתמש ברגע הנכון בשיחה ולקצור על כך את התהילה ועד להבין באמת כיצד ניתן להכיר אותו ולתכנן את המוצר שלך כך שיתן לו את המענה המתאים לו ביותר, קיימת עוד תהום גדולה לגישור.

 

בואו ננסה אנלוגיה. כמי שמגיע מעולם התוכן של המוזיקה, עם רתיעה לא קטנה מהצד של מה שנקרא “מיינסטרים”, במבט על תחום חוויית המשתמש כיום, נדלקת לי נורת אזהרה.הפניה אל המשתמש של המוזיקה, כלומר המאזין, דרדרה בעשרים השנה האחרונות את עולם המוזיקה הפופולרית לשפל שלא ידע כמותו מעולם. הניסיון לרצות אותו ככל הניתן, לנפק תוצר, בין אם זה שיר אחד או תחנת רדיו שלמה, שיספק את מירב המאזינים, ההנחה שהמאזין הוא אדם פשוט, שלא מבין במוזיקה יותר מדי, לא מחפש חוויה עמוקה במיוחד, שרוב הזמן, עסוק, טרוד, מופצץ במידע, ממהר – כל אלו הובילו להורדת הרף של המוזיקה המושמעת ונוצרת בעולם כולו ובהחלט גם בארץ. הורדת רף שלעולם לא די לה. תמיד אפשר להנמיך אותו עוד ועוד, וכך לכאורה לפנות לעוד ועוד אוזניים שכמהות לעוד שיר לא מאתגר. תמיד עדיף שהשיר יהיה דומה למשהו שכבר מוכר, עם פזמון קליט ומזדמזם, ופריטה כמה שיותר ברורה, חזקה ולא מתחכמת מדי על מיתרי הרגש. למרות אינסוף היכולות שעומדות לפני מוזיקאי כיום, והכמות העצומה של מוזיקה שנוצרת בפשטות רבה יחסית, הרוב המוחלט של מה שמגיע אל הציבור הרחב הוא סך הכל בערך אותו הדבר – מוזיקה שדומה למוזיקה שכבר שמעתם, קלה ללעיסה ועיכול, פשוטה להחריד, לא ייחודית ודי לא מעניינת.

 

ובחזרה אלינו – כאשר מתכננים מוצר, החשיבה על המשתמש לא צריכה דווקא לכוון למטה. נכון, בהחלט יתכן שלמשתמש שלך אין יכולות כתיבת קוד כמו שלך, או ניסיון רב כל כך בשימוש במחשב בכלל. אך מכך לא צריך להסיק שהוא לא יודע שאת כפתור ה-X לסגירת חלון יש לחפש בפינה הימנית העליונה. זה שאתה משתמש במערכות ניהול מידע עוד מימי ה-BBSים, לא אומר שהמשתמש שלך לא יודע להזין טקסט בעצמו או ללחוץ על הכפתור הנכון לחיפוש גם אם לא כתובה עליו המילה “חיפוש”.

בואו נשים את זה על השולחן: רק בגלל שאתה חכם, זה לא אומר שהמשתמש טיפש.

 

Sounds2

 

הכירו את המשתמשים שלכם, אל תזלזלו בהם

הבנו שאנחנו לא המשתמשים, והם יכולים להיות שונים מאיתנו רבות. עלינו להכיר אותם ככל הניתן, דרך עבודת פרסונות, איסוף נתוני BI, עריכת מבחני A/B ויוזאביליות ושימוש בכל שיטה אחרת העומדת לרשותנו. אבל יתכן והמסקנה שנגיע אליה, היא שהם דווקא דומים לנו מאד בכמה תחומים. החיפוש אחר מכנה משותף רחב ככל האפשר, בניסיון להבין את המשתמשים ולפנות אליהם, דבר שאינו רע בהכרח, יכול למשוך למטה, ובכך ליצור מוצר, שכמו המוזיקה שתשמעו ברדיו או כמעט בכל מקום אחר בימינו, הוא לא מאתגר, לא ייחודי, לא נותן ערך מוסף למשתמש, לא תורם לו ולא מעשיר אותו. מעבר לכך, ההנחה שהמשתמש אינו מסוגל להבין דבר מה לבד, רק כיוון שאתה יודע שהוא אינו אתה (ואתה כמובן, מבין את העניין בקלות), יכולה להביא ליצירת מוצר פשוט לא טוב, שבסופו של דבר, יתן מענה לא מספק לא רק למשתמשים המתקדמים וה”חכמים” יותר, אלא גם לאלו הפחות מתקדמים, כשהתוצאה תהיה איבוד של שני הקהלים.

 

העתיד בידינו

העולם המקוון הוא כבר מזמן לא נחלתם של משתמשים מתקדמים, גיקים על שלל מיניהם, בלבד. יותר ויותר מוצרים פונים ליותר ויותר אנשים. אם כולם ימשכו לאותו הכיוון של פקפוק ביכולותיו של המשתמש להכיל דברים חדשים, מתוחכמים ומאתגרים יותר, וכל ממשק יתוכנן במטרה להיות כמה שיותר פשוט ומובן, יתכן והדרישות לייחודיות, חדשנות וחוויה עשירה תעלמנה, ולשמח את המשתמש ולגרום לו להיות מרוצה עלול להפוך לעניין פשוט כמו לנגן שיר של ריהאנה בחתונה. העולם הדיגטלי העשיר והמופלא שסביבנו הולך ומשתלב בחיינו ה”אמיתיים” ונהיה חלק בלתי נפרד מהם. באחריותנו להעריך יותר את המשתמש, להכיר אותו ולתפור את המוצר שלנו למידותיו, כך שיתן לו את המענה הטוב ביותר, אך מבלי לזלזל בו וביכולותיו. יתכן שעתיד המוצרים שלנו, והרבה מעבר לכך, הרשת והחיים של כולנו, מונח כאן על הכף.

 

צילום: cleverphotos

אולי יעניין אותך גם:

תגובה אחת

הוסף תגובה

  1. טל פלורנטין

    טל פלורנטין

    פוסט מעולה, רוני. לחלוטין גורם לי לשאול מחדש שאלות יסוד בנושא חוויית המשתמש. ואולי זה כבר בסדר להתחיל לדבר על ממשקי נישה. כאלה שחלק אוהבים ממש, ושלאחרים מותר לשנוא.